הבדלים בין אימון-קואוצ'ינג
לטיפול פסיכולוגי וליעוץ
האימון-קואוצ'ינג ממנף את המשאבים הקיימים בצורה ממוקדת ויצירתית כדי להביא לרמת ההצלחה הגבוהה ביותר האפשרית.
האימון מיועד לאנשים נורמטיביים, בעלי מוטיבציה ורצון להצליח.
- המהות – האימון איננו טיפולי. הוא מתייחס למתאמן כאדם שלם, יצירתי ובעל תושייה, המומחה לעיסוקו ולחייו. נקודת המוצא של הקואוצ'ינג: יכולותיו, מיומנויותיו והמשאבים אותם צבר המתאמן במהלך חייו הם הבסיס הטוב ביותר להצלחתו בעתיד. לפיכך, ובניגוד לטיפול הפסיכולוגי, המאמן אינו מתעסק בשיפור יכולותיו של המתאמן, אלא ממנף את המשאבים הקיימים בצורה ממוקדת ויצירתית כדי להביא לרמת ההצלחה הגבוהה ביותר האפשרית. האימון מיועד לאנשים נורמטיביים, בעלי מוטיבציה ורצון להצליח.
- משך תהליך האימון-קואוצ'ינג – תהליך האימון תחום בזמן, ומחויב לתוצאות. בעוד שטיפול פסיכולוגי יכול להמשך תאורתית שנים ארוכות, ומבלי להתחייב לתוצאות, אימון אישי אפקטיבי נע בממוצע בטווח זמן שבין 3 חדשים לחצי שנה, ומחוייב להעלות את המתאמן על המסלול הנכון בדרך להגשמת חזונו.
- התוצאה המכוונת – התוצאה המכוונת של הטיפול הפסיכולוגי – תובנות | התוצאה המכוונת של האימון האישי – פעולות ותוצאות. בעוד שמטרת הטיפול הפסיכולוגי הינה להביא את המטופל לידי תובנות לגבי דפוס התנהגותו או דרך חייו, האימון האישי-קואוצ'ינג נועד להניע את המתאמן לכדי פעולה במציאות ליצירת התוצאה המבוקשת.
- קשר 'מאמן – מתאמן' – בעוד שהטיפול הפסיכולוגי נשען על הקשר הרגשי שבין המטפל והמטופל, כתשתית ליצירת יחסי אמון עד כדי פיתוח תלות מבוקרת במטפל, בכדי לאפשר התקדמות רצויה; הקשר הרגשי היחיד שהאימון האישי מעודד הינו הקשר שבין המתאמן וחזונו. האימון נבנה מתוך מערכת יחסים שוויונית לחלוטין שבין המאמן והמתאמן, ולפיכך למאמן אין כל תפקיד בחייו של המתאמן מלבד היותו הפנס שמאיר את דרכו של המתאמן בדרך להגשמת מטרותיו בחייו.
- תפיסה מולטידיסציפלינרית מקיפה – בעוד שהטיפול הפסיכולוגי כלוא בגבולות תחום חקר הנפש בלבד, הרי שתורת האימון-קואוצ'ינג לא נגזרה מדיסציפלינה מרכזית אחת. האימון הוא אקלקטי באופן מוחלט, ובכך ניתן לתפוס את ייחודו. הוא מורכב מכלים שהוכיחו את עצמם בעבר משמונה תחומי ידע: ניהול, שיווק, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פילוסופיה, הדידקטיקה של המקצוענות, מנטורינג וספורט. כל אחד מאלה תרם את 'הכלים המנצחים' שלו, וכולם ביחד יצרו תורה סינרגטית וחסרת גבולות בשם – קואוצ'ינג.
- כלי החשיבה המרכזי באימון – החשיבה התוצאתית – בעוד שהטיפול הפסיכולוגי נשען רובו ככולו על ההיסטוריה של המתאמן, תוך בחינת דפוסי התנהגות היסטוריים וניסיון להשליך זאת לסיטואציה הנוכחית או סיטואציה עתידית כלשהי, הרי שהאימון תופר את החליפה המתאימה בהתאם לאתגר העתידי בפניו הוא נמצא: האימון ראשית כל מגדיר את התוצאה המכוונת בהתאם לצרכים של המתאמן (או הארגון), וממנה הוא גוזר את הכלים המתאימים ביותר להשגתה!
- מחוייבות להצלחה – הטיפול הפסיכולוגי אינו מחוייב להצלחה, מעבר לעובדה ישנה גם עמימות מסוימת ביחס להגדרה של המונח 'הצלחה' בסוג כזה של טיפול. לעומת זאת, המאמן רואה עצמו מחוייב להצלחתו של המתאמן, בדיוק כפי שמאמן קב' כדורגל מחוייב להצלחה של השחקנים. מדדי ההצלחה הם ברורים ובאים לידי ביטוי במציאות חייו של המתאמן. הסייג היחיד הוא במידת האחריות של המתאמן: המאמן מכיר בכך שתוצאות האימון תלויות בסופו של דבר בכוונות, בבחירות ובמעשים של המתאמן, הנתמכים ע'י מידת מחויבותו לאימון.
- מהות הייעוץ – הייעוץ משתמש במאגר הידע הייחודי של האדם המייעץ, בנושא ספציפי, על מנת לתת עצה או מידע מסוים לאדם שבא להתייעץ או לקבוצה. באימון-קואוצ'ינג, הייעוץ אינו קיים כלל והוא אינו חלק מהמתודולוגיה. קיימת סיטואציה יוצאת דופן באימון-קואוצ'ינג, שבא המאמן-קואוצ'ר "מייעץ", היא כאשר יש זיהוי של סכנת בריאות או חיים של המתאמן, שצף תוך כדי התהליך. במצב כזה, המאמן-קואוצ'ר מייעץ למתאמן לבצע פעולה שנדרשת באופן מיידי, כדי לדאוג לשלומו ו/או בריאותו.
